Follow by Email

יום שלישי, 31 ביולי 2012

ונדליזם ישראלי נוסח בית שמש


ההצלחה המסחרית שלי הצניחה אותי בכל הארץ. מקריית שמונה ועד אילת. לא הייתי מסוג התקליטנים שעובד רק באזור מסוים למעט השנים הראשונות שבהן, רמלה ולוד, היו המעוז לכל הפעילות שלי. ממש ככה. אחד המקומות המאוד נפוצים שבהם הוזמנתי לנגן, בחתונות ובר מצוות, היה בית שמש. מקום בו כולם מכירים את כולם. בעיקר יוצאי עדות צפון אפריקאיות אבל בניהם, כמו ברוב ישובי הפיתוח במדינה, היו עדות נוספות ומגוונות. אהבתי מאוד את בית שמש ועוד יותר את האוכלוסייה העממית במקום. באחד במקרים, בהם הגעתי לבית שמש לנגן באחת החתונות, החניתי, לאחר שפרקנו מתוך הרכב המסחרי שהיה לי אז - פולקסווגן טרנספורטר -כזה כמו שהיה ללהקות הרוק של שנות השבעים ועוד בצע כחול. רכב ממש יפה ושמור שפעמיים בחודש היה מתפוצץ לי שם הראש מנוע.. בקיצור, החניתי את הטרנספורטר בחניון של האולם למטה ועלינו כולם, כולל המתקינים, לאולם והיתה חתונה מדהימה. בסוף הערב, עם הקיפול הכללי, חוזר אלי אחד העובדים מתנשף כולו ואומר לי " משה פיצ'רו לך את ארבעת הגלגלים של המסחרית " הייתי בהלם , רצו לי בראש כמה סרטים יחד.. מה אני הולך לעשות עכשיו..איפה יש פנצ'רייה בשתיים בלילה ? הייתי אובד עצות.. ירדתי למטה והחתכים של הצמיגים נראו בבירור מקילומטר. כנראה שהרגזנו מישהו מקומי ... זה היה ברור לי בהחלט. אבל מה עושים עכשיו עם כל הציוד ? מה עושים עם "המסחרית" ?
בעוד אני מנסה לחשוב על פתרון ראה אותי האבא של הכלה, שהעמיס מתנות לבגז' של האוטו שלו, ומרחוק הוא שואל " משה יש בעיות ? " עיניתי " כן" ....האבא התקרב אלינו וראה את ה" ברוך " ומיד אמר לי.." משה אל תדאג...אני שולח לך משהו שיעזור לך. אמרתי תודה בנימוס. הייתי סקפטי. מה הוא כבר יכול לשלוח לי בשתיים בלילה. אמרתי למתקינים שלי    " חברה', אנחנו הולכים לישון פה ליד לאוטו לפחות עד שיפתחו את הפנצרייה הראשונה בבית שמש. היה מחניק שם בחניון והחלטנו לצאת לאוויר. למזלנו זה היה אחד מערבי הקיץ הנעימים והיפים כך שלא ממש סבלנו באוויר הפתוח.
פתאום בשעה 3 לפנות בוקר מגיע נהג עם טנדר פתוח ושואל מי זה משה ? ישר עניתי "אני" ואז הוא עונה לי " חיים שלח אותי לעזור לך עם הציוד " . אמרתי לו "מה ? אתה בטוח ? " בקיצור החברה' שלי יחד איתו העמיסו את הטנדר צ'יק צ'אק ותוך דקות היינו מוכנים לנסיעה. "מה עם המסחרית שלנו ? אני שואל את הבחור .. " אל תדאג " הוא אמר לי " כמו שהיא נראית עכשיו אף אחד לא יגע בה עד מחר..." ובאמת נסענו ללוד ובבוקר בסביבות 10 הייתי שם עם עוד חבר כדי לסדר את הפנצ'רים. הסתבר שאני לא הראשון שמפצ'רים לו את הצמיגים במקום הזה. היה שם תקליטן מקומי בזמנו, כפי ששערתי, שכל תקליטן שהגיע מחוץ לבית שמש היה עושה לו "מי שברך" על הצמיגים. לימים סיפרו לי שאחד התקליטנים תפס אותו על חם ...
כאלו הם האנשים בבית שמש, חמים, עוזרים ולא מנוכרים ( אבל גם חלק מהם מפנצ'רים צמיגים ...). כמו שאמרתי, אהבתי מאוד לעבוד בבית שמש עד שקרה לנו המקרה הכי מדהים שקרה לי כתקליטן דבר, שגרם לי לא לקחת יותר עבודה בבית שמש. ועל כך בהמשך.

אין תגובות:

פרסום תגובה